מחשבה מטרידה מאוד
מחשבה מטרידה מאוד
גבי (שם בדוי) בן 28, מגיע אלי עם פחד להשתגע.
"כולם נגדי" הוא אומר לי... "חושבים שאני מפלצת" הוא מוסיף. "אבל..." הוא אומר – "הם עוד לא יודעים עד כמה אני באמת מפלצת"
ובכן סיפורינו מתחיל – או אולי מהסוף ? – דני מספר לי שהתחתן מתוך אהבה גדולה, אשתו נכנסה להריון, ילדה.... והוא עוזב את הבית חודש אחרי הלידה....
ולאף אחד הוא לא יכול לספר את הסיבה...
מה קרה אני שואל?
והוא מתחיל לדבר, בוכה ולא מפסיק... מסתבר שמאותו רגע שהתינוק הגיע הביתה, נכנסה למוחו מחשבה מטרידה שהוא לא יכול להפסיקה שאומרת לי – "לפגוע בילד", "לפגוע בילד" ולא מרפה 24/7 – "לפגוע בילד" כל מה שאני מנסה לעשות לא עוזר. לא מצליח לברוח מהמחשבה הזו... אני יוצא לריצה, משתכר, אפילו מרביץ לעצמי והיא עוד מתגברת....
"איזו מין מפלצת אני" הוא שואל... וממשיך – "הגעתי למצב שאני לא יכול להיות לידו, לא נוגע בו, מפחד לעבור ליד החדר שלו שאשתי ישנה..."
ואז הוא ממשיך "אחרי חודש של סיוט מהגיהנום, ארזתי תיק ועזבתי"
גבי ממשיך לתאר את כל התלאות שעברו עליו, וניסיונות הסביבה הקרובה להבין מה קורה לו...
לפני שהתחלנו בתהליך הסברתי לגבי שיש הבדל עצום בין מחשבה לביצוע, ושאלתי אותו לגבי ניסיונות בעבר עם מחשבות כאלו... אחרי בירור הבנתי שהוא מאובחן עם ocd, ומשתמש בתרופות. אבל מעולם לא היו לו מחשבות כאלו רדיקליות.
נכנסנו לתהליך, התחלנו לעבוד על רמת המודע - כאן ועכשיו... ירדנו לגילאים שבו היו אירועים שקשורים למה שהוא סובל ממנו, שחררנו וניקינו...והכל התחיל להתבהר שירדנו לגילאי הילדות...
צריך להבין שגבי גדל בבית מאוד נוקשה. בית שבו היה צריך להתנצל גם על המחשבות ולא רק על המעשים. הכול היה אמור להיות מושלם, כולל המחשבות. משמע, אם חשבת משהו רע, חייבים להעלים את זה מהראש. ומילדות הוא הסתובב עם הרגשה שהוא ילד רע בגלל מחשבותיו ("איך איך יכול להיות שיש אזעקה ואני מקווה שהטיל יפגע ויהיו פצועים?" – הוא רק לא קישר את זה לעניין שזה היה מאחד את משפחתם לשבת מול המסך ולקטר ביחד על המצב)
בדמיון בגיל ילדות, הסברתי לגבי שמחשבה שאנו אוסרים על עצמנו לחשוב אותה דווקא תישאר. שמחשבה היא כמו אנרגיה שחולפת. באה וממשיכה ואם אנו מתעסקים אתה היא נשארת ויוצרת חסימה וזה בדיוק מה שקורה לו.
שאלנו דרך הגוף מה יעזור לגבי לשחרר את אותה אמונה – (שמחשבה רעה דומה למעשה רע)
וקיבלנו
דרך עבודת עיניים הטמענו בגיל ילדות שהוא ילד מקסים וטוב לב.
אח"כ הכנסנו לתוך הגוף דרך טפיחות במקומות אסטרטגיים שמחשבה אמורה להשתחרר ולא להיעצר
ולבסוף (כמובן הכול ע"פ מה שגופו של גבי בוחר שנכון לו) שחררנו מהשרירים את שאריות הטראומה שישבה שם.
ההקלה הייתה מידית אבל לא סופית.
בהמשך התאמנו על שחרור מחשבות באופן מודע.
גבי סיים את התהליך משוחרר, המחשבות אמנם לא ייעלמו ביום, אבל הם כבר ממש חלשות ולא מאוד משפיעות. כמו כן הוא קיבל ארגז כלים שלם, שמותאם לו כדי שיוכל להמשיך לצעוד בדרך השחרור משליטת המחשבות בו.
אם גם אתם סובלים ממחשבות טורדניות, שלא מרפות ורוצים לשחררם דרך מוח אחד בשילוב קינסיולוגיה, צרו איתי קשר
באהבה
עדי :)
