דנה (שם בדוי) הגיעה אלי כדי לעבוד על נושא הזוגיות. דנה הייתה קרובה לגיל 40 ולא הצליחה לשמר קשרים זוגיים.
אחרי שיחה דנה הגדירה את מטרתה במציאת בן זוג.
במהלך התהליך, דרך בדיקת השריר התברר שיש על הנושא הזה מתח עצום. מהרמזים שקיבלנו מהגוף (אכן לגוף יש שפה משלו), זה היה נראה שאין לה בכלל רצון לזוגיות והיא אוהבת את חייה כמו שהם.. ובכלל "הרצון" בזוגיות נועד למלא צרכים של אחרים.
הרצון של דנה בזוגיות התחלף, ועבדנו על קבלת הבחירה לחיות את חייה כפי שמתאים לה ועל הרצון שלה להפוך לאם גם ללא בן זוג.
מה שהיה מעניין.. שבמהלך תהליך העבודה, השריר כיוון לכיוון של אלרגיות, גירוי מזונות וכדומה...
ששאלתי את דנה אם היא סובלת מאלרגיות, היא אמרה שכן...לשזיפים. רק לשזיפים.
המשכנו לשחרר את נושא המתח על עמידה בציפיות של אחרים, וקבלת ההחלטה החדשה. והשריר המשיך לכוון שוב ושוב לכיוון האלרגיות.
דנה אמרה, יאללה, אם כבר, בוא נעבוד על האלרגיות שלי לשזיפים.
עבדנו על האלרגיה לשזיפים, ירדנו בגיל לגיל 7, ובגיל זה מסתבר שההורים שלה הודיעו לדנה ולאחיה על זה שהם החליטו להיפרד... היא לא זכרה מה הקשר לשזיפים (אולי בזמן ההודעה, לפניה או לאחריה היא אכלה אותם), אבל המוח עשה קשר בין הפרידה של הוריה לשזיף וזיהה אותו כגורם מזיק.
שחררנו את המתח על הפרידה מגיל שבע ואח"כ התרחש משהו מאוד מאוד מעניין... (זוכרים את הפתיחה של הפוסט - איך דבר מוביל לדבר?) בפגישה שאחרי השחרור מהאלרגיה לשזיפים (בה שחררנו את המתח מגירושי הוריה) דנה החליטה שהיא כן רוצה זוגיות.
ו....אכן לגוף יש שפה משלו ולפעמים לוקח זמן לפענח אותה. לא סתם הוא רמז לנו לכל אורך התהליך על אלרגיה. דרך שחרור האלרגיה לשזיפים הוא שחרר את המתח שאגרה מגירושי הוריה והביא אותה בפעם הראשונה בחייה להיות פנויה באמת לזוגיות.
